המחלות שבנפש

(300 מילים)

את השינויים שאנחנו עוברים, המקרבים אותנו לאלוהים ומוציאים אותנו לחופשי מהמחלות שבנפש, אפשר להשוות לשינויים שגוף נגוע – למשל בשפעת – עובר על מנת להירפא. הנפש שלנו חולה כי העולם הזה חולה, כי הבריאה חולה, כי היא נפלה יחד עם האדם בחטא גן העדן שהביא אותו לאבד את האחדות, השלום וההרמוניה שהיו לו עם אלוהים. לכן כולם זקוקים לריפוי.

במחלה פיזית, מה גורם לאי-נוחות רבה יותר: פעילותו של החיידק או הנגיף, או מלחמת הגוף בהם? ובכן, מסתבר שרוב הכאב שאדם חולה חווה נובע ממלחמת הגוף בפולש. מערכת החיסון לא תהסס לצאת למלחמה שתגרום הרס וכאב לתאי גוף רבים אם הדבר תורם לריפוי, כי ההיגיון אומר שעדיף לכאוב לזמן מוגבל ולהשתחרר ממחלה, מאשר לא לכאוב ולמות ממנה. אלוהים פועל באופן דומה בבואו לרפא את המחלות שבנפש. הכאב הוא תוצר לוואי של תהליכי השינוי הפנימיים.

אולם הריפוי הפיזי הוא תהליך אוטומטי, ברובו לפחות, ואנו נעבור אותו גם אם איננו יוזמים אותו. לעומת זאת, אלוהים לא יפעל בנפש מבלי שנבקש. גם תפקיד הכאב שונה בשני המקרים. כשחולים בשפעת, לקיחת משככי כאבים אינה גורעת מתהליך הריפוי ואין כל סיבה רפואית לא לקחת אותם; אך כשאלוהים מרפא, יש לכאב תפקיד חשוב. הכאב מביא למודעות לתהליך הריפוי, שאמור להיעשות תוך השתתפות אקטיבית של האדם. הוא מדרבן התבוננות לעומק, חושף דברים חבויים, נותן פרופורציה חדשה לדברים ומביא לענווה, כמו גם לתשוקה להשתנות כדי להיפטר מהכאב.

איננו מבקשים כאב; להפך, אנו מתפללים לאושר נטול כאבים. בכל זאת, אין חיים בעולם הזה ללא כאבים, ובאדם החי הם מעידים על המלחמה התמידית המתנהלת בין חושך לאור. גם הגוף שלנו בממד הפיזי נאבק ללא הרף בפתוגנים מזיקים, והמלחמה הפיזית המתמדת הזו מסמלת את המלחמה הרוחנית שמתנהלת באותה עוצמה, ואף יותר.

ומשום שאפשר להניח שכל אדם נאבק ונתון לכאבים, חובה עלינו להיות תמיד נכונים להעניק עזרה רוחנית לכל דורש. כמו בעולם הפיזי, הרי לא נותיר אדם פצוע וכואב שנפגע בתאונה מבלי לנסות להגיש לו עזרה כלשהי.