(1690 מילים)
לאחר התבוננות בעצמי ובאחרים לאורך שנים, הצלבתי בין מה שראיתי, בתוספת דברים שקראתי על אנשים ומצבים, הסטוריה שלמדתי, מדע, אמנות, סרטים וכיוצא באלה – לבין מה שלמדתי מהכתובים או ישירות מאלוהים. בעקבות אלה אני מגיע לכמה מסקנות:
- יש לי נטיה לא לדייק במילים שאני אומר, בדברים שאני עושה ובמחשבות שלי. לעיתים חוסר הדיוק קטן יותר, לעיתים גדול ולעיתים אני מאוד טועה.
- כאשר אני מדייק הדבר מתרחש בחסד אלוהים, לי עצמי אין את היכולת, את הראיה הרחבה מספיק כדי לדייק. והרי אי אפשר לדייק במקרה, או מתוך 'כוונה טובה'. הדבר משול לטיל בין יבשתי ששולחים ממרחק אלפי קילומטרים ואמור לנחות על בית מסויים בעיר מסויימת. הדיוק הזה איננו יכול לקרות במקרה או מתוך זה שמשתדלים בכל הכוח לכוון. זה מתרחש רק כשיש למישהו את הידע והטכנולוגיה העילית הדרושה.
התנאים המאפשרים דיוק במחשבה בדיבור ובמעשה הם:
- א. יכולת לראות כל דבר או סיטואציה מכל הזוויות הרלוונטיות.
- ב. יכולת לראות את תולדות הדבר בעבר ותוצאותיו בעתיד, מכל מרחק, בכל קנה מידה.
- ג. יכולת לא להיסחף רגשית בצורה שתעוות את הדבר ותשים עליו משקל יתר או משקל בחסר.
- ד. להיות במצב בסיסי שבו אין בי פחדים לא נשלטים ותשוקות לא נשלטות או דעות קדומות שנוח לי להחזיק ובגינם הדבר יתעוות ויטה לכיוון זה או אחר.
- ה. להיות במצב שיש לי סמכות. הכוח והסמכות נותנים יכולת טכנית ליצור או לשנות מצב כלשהו. לדוגמא: למלך או לשוטר יש כוח וסמכות שבזכותם הם שולטים או אוכפים את החוק.
במאמר מוסגר יש לציין כי אלוהים הוא מקור כל הכוח והסמכות בעולם והוא זה שיכול להאציל סמכויות על בני אדם. קבלת כוח וסמכות אינה בהכרח מצב רצוי. אני באופן אישי לא בטוח שאני מעוניין לקבל סמכויות כלפי בני אדם זרים כי יחד עם הסמכות אני צריך לקבל חכמה כיצד להשתמש בה ואת היכולת לדייק, וכאמור היכולת הזו היא בדיוק מה שחסר לי.
- כאשר בחסד אלוהים ניתנת יכולת דיוק גדולה מהממוצע, כישרון כזה או אחר, חכמה, סמכות וכולי, ניתן להבחין אז כי יכולת הדיוק הגבוהה בכל זאת מתממשת בדרך כלל בצורה לא מדויקת שגורמת עיוות ונזק. וכי למרות שיש למישהו יכולות גבוהות מהממוצע, עדיין יש בו כמות לא מבוטלת של חוסר דיוק שגורמים לנזק גדל והולך ככל שהיכולת או הסמכות גדלה. יש פה מלכוד. מצד אחד, יכולת דיוק מאפשרת לי לעשות דברים ומעניקה לי סמכות. מצד שני, ככל שהיכולת עולה, כך גם ממדי ההרס והנזק שאני עלול לגרום בגלל חוסר דיוק, ולו הקטן ביותר. זה כמו ההבדל בין לשחק באש שבוערת במדורה בחצר לבין לשחק עם נשק גרעיני בלי לדעת במאה אחוז מה אתה עושה.
- כאמור רק לאלוהים יש את יכולת הדיוק המוחלטת כי בו כל התנאים והיכולות שהזכרתי מתקיימים באופן מלא. זה מה שעושה אותו לאלוהים.
לאור ארבע הנקודות האלה קשה לי להבין כיצד אלוהים מתכנן לגאול אותי או בני האדם בכלל ממצבנו הקשה? למה אלוהים הכניס את עצמו למצב ביש זה שבו על פניו נראה בלתי אפשרי להביא אדם להיות מספיק מדויק בכוונותיו, במחשבתו, בדיבורו ובמעשיו, ונראה שהוא נידון לחטוא תמיד ולהביא לבריאה של אלוהים נזק ללא הרף.
על פניו מצב זה נראה בלתי נסבל. אמנם אלוהים יצר מנגנון סליחה וכפרת חטאים וכך האדם החוטא יכול להמשיך לחיות ואף להתקבל לפני אלוהים, ואולם מנגנון הסליחה והכפרה לא מונע מאיתנו להמשיך לא לדייק, להמשיך להזיק. אמנם הכפרה מאפשרת למאמין גם לבוא בפני אלוהים ושם לקבל הדרכה ולעבור תהליך של שינוי שבעקבותיו ידייק יותר ואולם השינוי הזה הוא א. הדרגתי וממושך. ב. גם כאשר התהליך עמוק ומשנה חיים, הוא לא משנה את טבענו הבסיסי אשר הוא טבע מוגבל שנוטה לעבר האדמה, ונוטה להפריד את עצמו, ולהמשיך להיות לא מדוייק, סובייקטיבי, חד צדדי, אנוכי.
הפתרון היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא להיות כפוף לגמרי לרצונו ולדרכו של אלוהים כך שאעשה אך ורק את מה שהוא אומר לי לעשות, להגיד או לחשוב, ולא שום דבר מעצמי. נראה שרק באופן הזה אוכל לדייק.
ואולם, נראה שהפתרון הזה לא משרת את מטרותיו של אלוהים ולכן הוא עצמו לא מכוון את חסידיו בדרך הזו. והרי הוא כבר היה יכול לעשות זאת מזמן בחיים שלי למשל – להוביל אותי במדויק ולפרטי פרטים בכל דבר כך שלא אטעה – אך הוא לא עושה את זה.
אפשר לטעון שהסיבה לכך היא רצונו בבחירה חופשית ולכן לא יכפה זאת על אדם והוא מחכה שנכפיף את עצמנו אליו מרצוננו החופשי. זה נכון אבל לא לגמרי, כי במקרה שלי לפחות כבר מזמן נתתי לאלוהים מרצוני החופשי את האישור להסיר ממני את כל הנטיות שהוא לא מעוניין בהם ולדייק בי את הדבר שהוא מעוניין שיהיה ובכל זאת זה לא בדיוק מה שהוא עושה בי. לא בי ולא באף אדם שאני מכיר.
לעומת זאת, הוא נוקט בדרך הפעולה הזו אצל המלאכים. דומה כי המלאכים מתובנתים כך שהם מסוגלים לעשות רק את רצונו המדויק וזה גם המקור לעוצמה האדירה שלהם. ואולם יש אבסורד מסויים באופן הפעולה הזה שכן, כאשר המלאכים עושים, מדברים, חושבים אך ורק את מה שאלוהים מורה להם הם בעצם משכפלים חלקים מדויקים ממנו, וזה אומר שהוא יכול לעשות את מה שהם עושים בעצמו. אלוהים הוא לא כמו אדם שזקוק למכונות ואנשים שיעשו בדיוק מה שהוא אומר וישמשו מעיין זרוע ארוכה רובוטית שלו. אלוהים לא פועל במסגרת מגבלות של זמן ומרחב ולכן אין לו צורך שמישהו יעשה את מה שהוא היה עושה בעצמו אילו היה לו מספיק זמן או כוח. לכן לא ברור לשם מה המלאכים קיימים?
אני חושב שהתשובה לכך היא שהם קיימים כי השכפול מראה את הודו ועוצמתו של אלוהים. הדבר דומה למלך רב כוח שמחזיק סביבו משמר כבוד וזקיפים וחיל מצב במדים מהודרים וכל אלה על מנת להצביע על כוחו והדרו ולא שברגיל הם עושים משהו פרקטי.
ואולם אם אלוהים לא מוגבל בדבר ולא זקוק לדבר, למה בכל זאת הוא זקוק? למה הוא ברא את האדם הטועה? ובכן אלוהים זקוק למישהו ששונה ממנו באופן עקרוני. כי על ידי יצירת ישות שונה ואחרת, שבמובנים רבים היא הפוכה ממנו, ועל ידי חיבור הישות השונה הזו אל עצמו באהבה ושיתוף פעולה, ולא בדרך של שיכפול או הטלת מרות מוחלטת, הוא משלים את שלמותו האינסופית. הוא עושה את הדבר האחרון שעוד לא עשה, דבר שדומה כי הוא בלתי אפשרי, אבל כשזה ייעשה יוכח שאלוהים באמת כל יכול.
לגבי המלאכים, יש לציין כי הכתובים כן מצביעים על מלאכים שבחרו לעשות אחרת ממה שאלוהים הכתיב. האם זה לא סותר את התאוריה שאומרת שמלאכים עושים רק את רצונו? לא, כי ניתן להבין מתוך הכתובים שהמלאכים שסטו היו אלה שמלכתחילה הושמו תחת סמכות השטן. השטן היה מלאך בכיר שנפל וסחף איתו את המלאכים שתחת סמכותו, דבר ששוב ממחיש כי מלאכים בנויים כך שייעשו את רצון אדוניהם וילכו אחריו. ואולם אז השאלה היא כיצד אותו מלאך בכיר נפל, אם מלאכים מתובנתים לעשות את רצון אדוניהם? ובכן דומה כי אלוהים מראש יצר את השטן כך שינטה לעשות ההיפך מרצונו.
ובכל זאת, גם לשטן וגם למלאכים יש שיקול דעת עצמאי והם לא בהכרח נופלים במקום שנטייתם הטבעית מושכת אותם (עד כמה שידוע לי ישנם גם מלאכים שהיו תחת סמכות השטן ולא מרדו), לכן אני מסיק שהחופש של המלאכים לבחור איננו מודגש ומוחלט ובכל זאת קיים. בני אדם שונים עקרונית למרות שדומה שגם הם מתנהגים באותו אופן. כלומר, הרוב המוחלט שלהם הולך אחרי השליט החזק ואחרי העדר, ורק מיעוט קטן חושב בעצמו ומתגבר על הנטיה הטבעית לעשות את מה שנוח.
אם נחזור לשאלה על חוסר הדיוק שלי אל מול שלמות אלוהים, נראה לי שהגישה של אלוהים כלפי בני האדם שונה מאוד מגישתו למלאכים. לגבי בני האדם הוא מראש בוחר להתערב פחות. זו כנראה הסיבה מדוע הוא לא הפך אותי ליישות שעוקבת במדוייק רק אחרי מה שהוא מתכוון חושב רוצה וכולי, למרות שביקשתי את זה. אלוהים לא מעוניין שאהיה שכפול של חלק זה או אחר שלו. הוא לא מעוניין להטיל עלי מרות מוחלטת. הוא בפירוש רוצה שאהיה ישות נפרדת עצמאית ואחרת! יחד עם זאת ברור גם שאני לא יכול להמשיך להיות ישות נפרדת ועצמאית שפועלת באופן לא מדויק, כי זה הורס אותי וסביבתי. ההרס מביא מוות ושומט את הבסיס לקיומי. וכיצד אכנס ככה למלכות אלוהים הצדיק שהכל אצלו מדויק ובונה? וכיצד אעמוד בנוכחותו? זה נראה כבלתי אפשרי.
אלוהים מנסה לשלב בין שתי דרישות סותרות: הדרישה שאהיה שונה ממנו (ארצי, חלקי, סובייקטיבי ורחוק משלמות), והדרישה שאפסיק להרוס את עצמי, את העולם ואת מלכותו בגלל חוסר הדיוק שלי. הדרך שלו לפתור סתירה זו עשויה להישמע מוזרה, ואף קיצונית, למי שנתקל בה לראשונה. הבנת הדבר חשובה כי זו לדעתי הדרך שבה אלוהים משלב ומאחד את כל הניגודים, שמים וארץ, חושך ואור, הורים ילדים, גבר אשה וכולי. הפתרון שלו הוא לקחת על עצמו את מי שאני, עם כל הבעייתיות, הטעויות והמוגבלויות שהצגתי, להטמיע את זה בתוכו, לטעון זאת לתוכו – למעשה להפוך לדבר הבעייתי הזה (התיאור מזכיר את סיפור ישוע בברית החדשה), ובמקביל לטעון לתוכי את מי שהוא, את הטוהר ואת השלמות שבו. בכך הדרישה שאהיה מדוייק ונכון מתמלאת ואני יכול להיכנס למלכות, ובמקביל הדרישה שלא אהיה רק שכפול של אלוהים, שלא אאבד את היחודיות שלי מתמלאת כמו כן, כי אני ממשיך להתקיים בתוך אלוהים.
כאשר הוא לוקח אותי לתוכו, הוא גם מאזן ומתקן אותי שם, אם כי משאיר את הייחודיות שלי במלואה. כאשר הוא טוען את עצמו לתוכי אז הוא מתקן אותי כמו כן. במילים אחרות, המסגרת שלי נשארת כמו שהיא אך יש אינטראקציה מתמדת בין המסגרת הזו לבין התוכן שלה שנטען לתוך אלוהים, בין המסגרת שלי לבין התוכן של אלוהים, ובין המסגרת של אלוהים לבין התוכן שלי שנטען לשם. אלוהים לא ניזוק מכך שהטעין אותי לתוכו ובמובן מסויים הפך להיות אני. אני אמנם פגום אבל המסגרת של אלוהים נשארה עומדת והמסגרת הזו קובעת שכאשר מישהו מקריב את עצמו למען האחר בשל אהבה וכדי להשלים את האהוב, להציל אותו ולמען אושרו, אזי הושגה התכלית הגבוהה והעליונה של הקיום.
כך נקבע, כי השלמות העליונה היא באהבה ושום מוגבלות לא תקלקל את זה. אז השניים הופכים לאחד: מצד אחד שלמות אלוהים הופכת לשלמות השניים ומצד שני האינדיבידואליות שלי, השונות, הייחודית הספציפית המוגבלת וגם הנטיה המתמדת לטעות הופכת לנחלתם של השניים כמו כן. עם זאת חוק האהבה קובע כי השונות האינדיבידואלית הפרטית, כולל הנטיה לטעות, תשרת מעתה את השלמות ולא תתמרד כנגדה. היא תישאר שונה ופרטית, אך לא מורדת.
יש להבין כי אלוהים לא יחליט בשבילי שהשונות שלי תתקיים אך לא תהיה מורדת. אני עצמי צריך להסכים לתנאים האלה וגם לחילופי הזהויות, אחרי שהבנתי לגמרי במה מדובר. כאשר חילוף הזהויות מתרחש האדם מרגיש שהוא מאבד את עצמו והוא צריך להיות מוכן לזה.
אלוהים אומר כך: אתה צריך לדעת בצורה ברורה מי אתה ומה שלך ולדעת מי אני ומה שלי ואולם אתה צריך גם לקבל כי מה ששלך שלי ומה ששלי שלך, האם אתה מעוניין בעסקה או שאחפש מישהו אחר?