(2100 מילים)
אם אלוהים הוא כל-יכול, יודע-כל וריבון על הכל, מדוע החברה האנושית הגיעה כיום לשפל רוחני כה נמוך? והרי אחוז גדל והולך של אנשים ותרבויות אינם מאמינים אפילו בקיומו, קל וחומר שאינם הולכים בדרכיו. אמנם המצב לא היה מושלם בעבר, אך נראה שכיום אנו מתקרבים שוב לנקודת רתיחה, כבימי נח.
מאחר והעליתי את הדברים בדו שיח הפנימי שלי מול אלוהי השמים, קיבלתי ממנו תשובה מפורטת ומפתיעה, כמו תמיד. התשובה היא שמצב האנושות כיום הוא מצב שאלוהים ומשרתיו עמלו רבות להביאו, ויש בו דברים חשובים שיהוו תרומה חשובה למלכות אלוהים שתקום על הארץ בעתיד. שים לב: אינני אומר שאלוהים גרם למצב הרע או היה מעוניין בו. המצב הרע קיים בגלל חטאי האדם, אך בתוכו אלוהים יצר יתרון מסוים שישרת אותו ואת האדם בעתיד.
אך מה במצב זה חשוב לאלוהים ותורם למלכות? כדי לענות יש צורך לתאר קצת את המלכות, מה זה אומר להיות שם ומה היא אמורה להגשים?
מלכות אלוהים היא מצב שבו אלוהים שולט באופן ישיר על הארץ, ללא התערבות השטן. הרוע, המרד, החושך, הבורות, המוות והסבל מסולקים ובמקומם אלוהים מביא אור, חיים, דעת, נאמנות וכולי. במלכות עתידית זו חוויית הזמן שונה משהיום, שכן בעבור אלוהים המציאות היא מציאות על זמנית ואם נחיה במחיצתו נחווה את הדברים מזווית ראייתו. זה לא אומר שנדע הכל כמותו אלא שלא נהיה כבולים ללינאריות הזמן.
אלוהים יכול לחוות את העבר העתיד והווה בו זמנית, הוא יודע את כל מה שהיה ויהיה ולכן אין לו בעיות לא פתורות או דברים שהוא מחכה לראות כיצד יתגלגלו. הוא לא שרוי בתוך תהליכים ולא צריך לחפש כיצד להגיע מנקודה א' לנקודה ב', כי הכל פרוס לפניו.
נשאלת אם כן השאלה: במציאות על זמנית כזו, כיצד מתנהל היומיום? מה בעצם עושים? מהן המטרות כאשר הכל כבר פתור עקרונית, האם אין יותר אתגרים? האם כל מה שנעשה יהיה 'להנות מהחיים'? והרי כבר בעולם הזה אנחנו יודעים שרדיפה אחר הנאות לבדן ממצה את עצמה מהר ואין ריקים מחייו של אדם שרק מבקש לעצמו הנאות. ואם כן ברור שהמוקד במלכות יהיה אחר.
המוקד במלכות העתידית הוא אותו דבר שאמור להיות המוקד כיום והוא אלוהים עצמו. אלוהים הוא האור, – אין בעצם מקור אור אחר, כל שאר המקורות רק מסמלים ומצביעים עליו. אלוהים הוא הטוב, אין טוב אחר, הוא התכלית, הוא האושר עצמו, אין אושר אחר. הוא הפתרון לכל הבעיות והשאלות, אין פתרון אחר, כי בו כל הדברים ללא יוצא מן הכלל מגיעים לידי איזון, השלמה, תכלית וכולי. אולם מכיוון שאלוהים הוא אינסופי וכל התכונות שציינו אינסופיות, אזי במלכות נעסוק ללא הרף בחיפוש וגילוי של עוד ועוד היבטים שלו – כי לעולם לא נגיע לראיית הכל, לא נגיע לאינסופיותו, כי לא נועדנו להיות אלוהים אלא 'רק' להתאחד איתו. ואם כן, התשובה לשאלת תכלית הקיום במלכות היא כתכלית שבעולם הזה, דהיינו להתקדם על מנת להידמות לו יותר ויותר.
לכן, נראה כי יהיו תהליכים במלכות. עם זאת, אלה לא יהיו תהליכים של לידה, התפתחות וקמילה – אשר מדגימים כיצד חיים ללא אלוהים מובילים באופן 'טבעי' למוות בטוח. אלה יהיו תהליכים שינבעו ישירות ממנו, והם לא יהיו תלויים בהתקדמות הזמן אלא במידת הקרבה אליו – ממש כמו במשל המדורה. כשאלוהים יהיה נגיש לכל אחד ואחד מאלה שיזכו להיות אזרחים במלכותו (מידת הנגישות תהיה תלויה בדרגה הרוחנית שאותו אדם השיג), וכאשר לא יהיה גורמים שמסתירים, מעוותים או משבשים את הדברים שנובעים ממנו, אזי נוכל לחוות את האיכויות שלו בצורה ישירה. עם זאת, עדיין נצטרך להיות ממוקדים בתהליך הלמידה כדי להפנים איכויות אלו, שכן לא כל התהליכים יהיו פרוסים בפנינו באופן מיידי כפי שהם בעבור אלוהים.
במהות התהליך ישנה למידה והישתנות וכבני אדם אלה מתרחשים אצלנו כתוצאה מחוויה שיוצרת השוואה. על מנת ללמוד למשל מהו הטוב לעומקו ולמשמעויותיו, אנחנו צריכים להתנסות גם ברע שיעמוד ברקע ובניגוד לטוב – אחרת אנחנו לא יודעים להעריך את הטוב, אנחנו לוקחים אותו כמובן מאליו ואז לא רואים את כל הניואנסים העומקים והפרטים שלו. במילים אחרות, אנחנו מפספסים את רובו. לעיתים זה מוזר אבל זאת עובדה שללא השוואה אנחנו לא מצליחים לראות את הדבר לעומק למרות שהוא ממש מול עיננו. כך יהיה גם במלכות, גם שם נעמוד בפני המגבלה הבסיסית הזו. ואולם במלכות אין רע שיעמוד ליד הטוב לצורך השוואה, והשאלה אז היא איך נדע את כל משמעויות האור (שהוא אלוהים) ללא שיש שם רקע של גווני שחור?
ובכן התשובה היא (זו לא תשובה שלי, כי אני מאמין שהתשובות כאן ניתנות לי על ידי אלוהים, והרי בעצמי אני לא יכול לדעת דברים כאלה): כי הרוע, החושך, הניגוד והאופוזציה לאלוהים יהיו כל ההיסטוריה האנושית, כל הדברים המעוותים שקרו אי פעם, כל האנשים שסבלו, חוסר הצדק שהיה, הייאוש, המוות, האימה.
המציאות במלכות הרי תהיה על זמנית וניתן יהיה לחוות גם את העבר או את העתיד, אזי כל ההיסטוריה תהיה נגישה ואפשר יהיה לחזור לכל רגע שם, לכל מקום ולכל אדם שחווה דבר כזה או אחר ולחוות זאת מחדש, לחוות את הלקח שלו, לדעת את המהות של מה שהיה שם, ואז מיד לראות את אלוהים, את הגאונות שבפתרונות שלו, את החמלה, החסד, הצדק, האמת, האור וכולי.
ניתן אם כן לדמיין ספריה ענקית שבה כל האירועים, כל החוויות שאי פעם התרחשו ולדיירי המלכות יש גישה לשם. בכל פעם שירצו להבין לעומק, למשל, מה בדיוק הכוונה כשאומרים שאלוהים הוא הטוב ובלעדיו אין טוב אחר, יוכלו לגשת לספריה ולעשות מחקר שבודק: מה קרה לאורך ההסטוריה באלף מתוך אלף מקרים בהם בני אדם מצאו דבר 'טוב' מסויים שהגדירו לעצמם כתכלית וכדבר שבו צריך לדבוק ולאורו ללכת ולא חיברו את זה לאלוהים? המחקר לא יהיה רק תאורטי אלא תהיה אפשרות ממש לחוות את הדברים כאילו חיים אותם בזמן אמיתי וכך לראות באופן בלתי אמצעי כיצד באלף מתוך אלף נסיונות בני האדם נכשלו להביא את הטוב, מיד או כעבור זמן.
בגלל שהספריה תכלול אלפי שנות הסטוריה, מליארדי בני אדם שחוו מליארדי מליארדי חוויות, אזי היא תהיה מקור אדיר לאינספור מחקרים, חיפושים, השוואות, מסעות, חוויות. יכללו בהם דברים פשוטים וטרוויאלים כמו גם גדולים גלובליים או הרואים. ניקח לדוגמה חוויה בסיסית, אך קשה מאוד: אדם שסבל מרעב ממושך וממית. אם נחווה את מחשבותיו, מאווייו וחלומותיו, אשר מתמקדים בהכרח ובאופן לא רצוני באפשרות לאכול ארוחה משביעה, וכן נחווה את העובדה שלא מילא את תשוקתו שהטריפה את דעתו והביאה למותו – נלמד כי בזמנו, זו הייתה עוד דוגמה לייאוש שבעולם הזה, לחוסר הצדק ולאכזריות.
ואולם אם מישהו יחווה את חוויית הרעב הספציפית הזו במציאות העל זמנית שתוארה ואז מיד יקבל מאלוהים את החווייה השלמה של השובע, יוכל לרדת למלוא המשמעות של אלוהים זן ומפרנס באהבה בחסד וברחמים שאין להם גבול. הוא לא יעבור באמת סבל כי אלוהים יהיה שם כדי מיד ובו זמנית למלא אותו באותה הודיה על התזונה. הודיה כזו היא אושר אינסופי אך לא נוכל להגיע לאושר עמוק כל כך והבנה מפורטת ועמוקה של הטוב שעומד לפנינו אלמלא החוויה הקשה שתעמוד ברקע תבליט ותוציא החוצה את הצבעים הבהירים.
אפשר אולי להשוות זאת לסרט שאנחנו הולכים לראות בעולם שלנו. הסרט יכול להיות קשה אבל עם סוף טוב. המטרה שם איננה לסבול אלא לעבור חוויה שיש בה משמעות, להתמלא בדבר שיעמיק ויעשיר את הבנותינו ואת חיינו.
עד כאן התיאור הכללי שמראה כיצד העולם הזה על הרוע והקושי שבו מסייע בדיעבד למלכות שתקום. ואולם אמרנו שכיום המצב מיוחד, כזה שיסייע למלכות במיוחד. ובכן הייחוד הוא בכך שבעוד כל ההיסטוריה תשמש בימי המלכות כספרייה, התקופה שלנו מספקת לימוד מיוחד – כי היום בחירת האדם ברוע או ניתוקו מאלוהים נעשים מתוך חופש מחשבתי ולא מתוך כורח. למה הכוונה?
האנושות נמצאת כיום, שלא כבעבר, במצב של חופש, בו לאחוז ניכר מהאנשים אפשרות לחוות במחשבתם כמעט כל מה שעולה בדעתם (ועל הדבר הזה אלוהים ומלאכיו עמלו זמן רב כדי שיושג). הכוונה איננה שהאדם יכול תמיד לממש בפיזי את כל מה שעולה בדעתו – אם כי גם מבחינה זו, מבחינת מימוש בפועל של האפשרויות שנגישות לאדם הממוצע, היכולות כיום גבוהות בסדרי גודל מבעבר. גם אין הכוונה שהאדם הממוצע כיום סובל פחות, שרוי בחוסר צדק פחות – הכוונה היא שהוא חופשי כיום בתוך מחשבותיו בצורה כמעט מוחלטת, וזה הישג אדיר מבחינת מטרותיו העתידיות של אלוהים. זה נכון שגם כיום מעט מאוד אנשים מממשים את החופש המחשבתי הזה אבל זו כבר בחירה אישית שלהם – הם בוחרים להיות משועבדים כי זה נוח להם – החשוב הוא שהם חופשיים עקרונית.
בעבר בני אדם היו שבויים כמעט בהכרח בתוך קונספציות מחשבתיות שהוכתבו על יד הדת, ערכי המשפחה, הסביבה וצורכי הקיום, כך שהאדם הממוצע היה תלוי באלה להישרדותו בצורה כמעט מוחלטת – פשוט לא היתה אפשרות טכנית לחשוב אחרת. כיום כל ה'פרות הקדושות' נשחטו, סמכויותיהם של מנהיגי הדת, המוסכמות החברתיות, סמכויות ההורים, המורים והמחנכים, השוטרים, השליטים, כל אלה בשפל של כל הזמנים והאדם הפרטי למעשה חופשי לחשוב, להאמין, לדמיין, לעשות סימולציות פנימיות בנוגע לכל מה שהוא רואה לנכון ובמנותק ממה שהסמכויות השונות מנסות להכתיב. אמנם הסמכויות הרוחניות עדיין מנסות להכתיב את צורת המחשבה וכמו שנאמר רוב האנשים נופלים בפח שלהם, אבל קל יחסית לאדם היום, פשוט להתעלם מהתכתיבים, האיומים והפיתויים.
במצב זה, לכל החלטה, אמונה ומחשבה שאדם יוזם, מטפח ומממש בפועל, ישנו משקל גבוה. אפשר ללמוד מפעולות אלו רבות על טבע האדם ועל טבע הארץ, שהרי 'אדם' נגזר מ'אדמה'. דרך חוויות אלו נוכל לשאול: כיצד בני אדם נוטים לחשוב ומדוע? מדוע צורת מחשבה מסוימת היא שגויה, וכיצד הרעיון האלוהי יכול לתקן אותה? מדוע דרכו הספציפית היא היחידה לחיים? כמו כן, נוכל לבחון כיצד צץ פתאום בתוך ההמון אדם שחושב אחרת, ואיך הוא הופך למאמין אמיתי באלוהי ישראל. נוכל לחקור כיצד פועל האור וכיצד פועל החושך – וכל זאת בתנאי מעבדה אמיתיים, דהיינו בתנאים מנוטרים מהתערבות צדדית שאינה קשורה לנושא הניסוי.
שוב, התערבות הכוחות הדמוניים קיימת היום, ואולם היא כן קשורה לנושא הניסוי. השאלה כאן היא כיצד אדם משתמש בחופש המחשבתי שלו אל מול הפיתויים ההפחדות, ההטעיות וכולי. בעבר העובדה שאדם היה צפוי למות ברעב במידה ואינו מתיישר, העמידה בסימן שאלה את קיומו של חופש מחשבתי בכלל.
בתנאים אלה, כאשר את רוב הדברים ולגבי אחוז גבוה של אנשים אי אפשר להשתמש בתירוץ (האמיתי) של 'אין שום ברירה אחרת', וכאשר הברירות פתוחות ופרושות – גם אם לא פשוט לממש אותן – אזי העומקים שניתן להגיע אליהם בהבנת לקחי חייו של אדם גדולים. שוב, אין הכוונה בזה שאנשים מממשים את העומקים האלה כיום, אלא שבמלכות, חקירת הדברים שמתרחשים היום תהיה המחכימה ביותר, אז יגיעו לכל התובנות פוקחות העיניים שאנו יכולים להגיע אליהן גם כיום אלא שבאופן תמוה רוב האנשים כיום כלל לא מעוניינים להקדיש לזה זמן ותשומת לב. לחופש מחשבתי זה יש להוסיף את העובדה שאחוז גדול יחסית של בני אדם כיום חיים ברווחה כלכלית. אמנם עדיין מיעוט בעולם ואולם מבחינת מספרים מוחלטים, מספר האנשים שחיים כיום ברווחה הוא ממש דמיוני יחסית לעבר. כמו כן הידע וכמות האנפורמציה שיש, לא רק שגדלו בסדרי גודל, אלא שהם גם נגישים להמון באמצעות ספריות, אינטרנט וחופש המידע שיש במקומות רבים. כל אלה תורמים ומעצימים את החופש המחשבתי, שיכול להישען גם על נתונים מדעיים וידע כללי, ומביאים אותנו למצב ייחודי שלא היה מעולם.
יחד עם כל אלה יש לציין גם את הצדדים הבעיתיים מבחינת אלוהים ומלכותו שיש כיום. הימים האלה דומים לימים בהם חי נוח. הדמיון הוא בזה שהכוחות הדמוניים צברו כוח והשפעה אדירים בקרב בני האדם, למרות החופש המחשבתי שתואר. כל כך עצוב לראות שכמעט אף אחד לא משתמש בחופש הזה כדי לדחות את השדים והשפעתם וכדי לחקור ולמצוא את מקור הטוב שבאלוהים.
כדאי גם לציין לגבי הרוע שאלוהים מתיר כיום שיתרחש, שזווית הראיה שלי כאדם לגבי זה, שונה מזו שלו וצריכה להיות שונה. אמנם בתפקידי כשותפו של אלוהים אני מבין את התכנית ארוכת הטווח ואת הנחיצות שלה ואולם בתפקידי כאדם אני לא צריך להיות סובלני כלפי הרוע. מבחינתי ומזווית ראייתי, ברגע שפועל בסביבתי ובתחומי אחריותי רוע שמקורו ברוחות המורדות, אני מיד קורא לאלוהים, מתפלל ומבקש לסלק את הרוחות הרעות. אני לא אומר שאלוהים סובלני כיום כלפי הרוע יותר ממני אלא שברור לי שההמתנה שלו במיגור הרוע היא הכרחית ואין שום אפשרות מבחינתו, לעשות את זה אחרת.
גם כלפי הרע שעושים בני אדם אני לא סובלני אך שם אני לא מבקש שיענשו או שיושמדו כי אני לא השופט ואינני יודע מה העתיד צופן להם, אולי יחזרו בתשובה, אולי אינני מבין נכון את התנהגותם. אני רק מבקש שאלוהים יעצור את הרע הברור והחד משמעי שהם עושים בתחומי אחריותי. לגבי השדים גם פה אינני שופט ואולם אני מסתמך על כך שאלוהים אמר כי שפט אותם כבר וכי אין להם תקומה.
תפילתי לנוכח הדברים היא שאלוהים ישמור על החופש שנתן לנו אך יעזור לנו בעיוורון שלנו. אנא אלוהים, שפוך את רוחך על כל בשר כמו שהבטחת ביד הנביאים, כדי שעוד ועוד אנשים יקבלו את השראתך לגשת לחופש המחשבתי, לחקור ולגלות את שפע אוצרותך והחופש שבך וכדי לדחות את השפעות השטן.
"וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם חֲלומוֹת יַחֲלומוּן בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ. וְגַם עַל הָעֲבָדִים וְעַל הַשְּׁפָחוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי. וְנָתַתִּי מוֹפְתִים בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ: דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן. הַשֶּׁמֶשׁ יֵהָפֵךְ לְחוֹשֶׁךְ וְהַיָּרֵחַ לְדָם לִפְנֵי בּוֹא יוֹם יְהוָה הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא, וְהָיָה כֹּל אֲשֶׁר יִקְרָא בְּשֵׁם יְהוָה יִמָּלֵט. כִּי בְּהַר צִיּוֹן וּבִירוּשָׁלִַים תִּהְיֶה פְלֵיטָה כַּאֲשֶׁר אָמַר יְהוָה וּבַשְּׂרִידִים אֲשֶׁר יְהוָה קוֹרֵא. כִּי הִנֵּה בַּיָּמִים הָהֵמָּה וּבָעֵת הַהִיא אָשִׁיב אֶת שְׁבוּת יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָים. וְקִבַּצְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם וְהוֹרַדְתִּים אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט וְנִשְׁפַּטְתִּי עִמָּם שָׁם עַל עַמִּי וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל" (יואל פרק ג').
שני מאמרים נוספים המתארים כיצד יראו החיים שלנו במלכות ניתן לקרוא כאן ו כאן.